במהלך השנים האחרונות נדמה כי חל שינוי תודעתי בקרב הציבור באשר למשמעות הפגיעה בשמו הטוב של אדם. ההתפתחויות הטכנולוגיות בשנים האחרונות, העובדה כי מרבית ערוצי התקשורת בין בני אדם כיום הינם וירטואליים, וזאת בנוסף לקיומן של רשתות חברתיות מקוונות בהן נאמר הכל ללא כל הבחנה ושיקול דעת, הפכו את סוגיית לשון הרע לעניין שמצריך התנהלות והתמודדות שונה מאשר היה נהוג בעבר. יש לציין, כי האיסור בפגיעה בשמו של אדם חלחל גם אל תחום דיני העבודה ולאחרונה, התפרסמו מספר פסקי דין מעניינים בנוגע לפרסום אמירות וטענות כנגד עובדים שיש בהם משום הוצאת דיבה ולשון הרע.
למשרדנו הגיעה לקוחה שעבדה בחברת תקשורת מקומית, אשר טענה כי פוטרה מעבודתה בשל טענות על התנהלות לא נכונה ולא מתאימה במקום העבודה ואשר בגינה לא ניתן להמשיך ולהעסיקה. טענות הלקוחה לא היו כנגד פיטוריה, אלא על האופן שבו פוטרה וזאת, כאשר המעביד שלה שלח לה מכתב פיטורים, אך הודיע על פיטוריה לכל עובדי החברה באמצעות הודעה בדואר האלקטרוני. כאשר בתוכן ההודעה נכתב על ידי המעביד, כי פיטוריה נבעו בשל התנהלותה של הלקוחה, תוך תיאור מדוקדק של נסיבות פיטוריה. הלקוחה, שגם כך נפגעה מהליך הפיטורים, מצאה את עצמה מושפלת בפני עשרות עובדי החברה, בשים לב, כי עד למועד פיטוריה נחשבה הלקוחה לדמות אהודה בחברה וכעת היא אינה יכולה להראות את פניה בקרב חבריה לעבודה.
מאחר ומדובר בחברה עם מוניטין, נעשתה פניה אל הנהלת החברה ובה דרישה לקבלת פיצוי בגין לשון הרע, כאשר נטען כי פרסום נימוקי הפיטורים הביאו להשפלתה של הלקוחה והפכו אותה למטרה לבוז וללעג מצד חבריה לעבודה בעבר ובעתיד וכל שכן, פגיעה באפשרויות העסקתה בעתיד ועל כן, יש בהודעה שנשלחה לכלל עובדי החברה משום לשון הרע כמשמעותו בחוק.
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע מהן העילות לקיומה של עוולת לשון הרע: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – (1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד ;"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית". סעיף 2 לחוק לשון הרע קובע מה ייחשב בגדר פרסום: "פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר". בהתאם להלכה הפסוקה, המבחן לקביעה האם אמירה עולה כדי לשון הרע הוא אובייקטיבי, דהיינו, מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, ואם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו. (ע"א 00 /1104 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607 (2002).
באשר לסוגיית עוולת לשון הרע במקומות העבודה, בית הדין הארצי לעבודה קבע כי: "חוק איסור לשון הרע נועד ליצור איזון בין הזכויות המתנגשות בפרסום דברים העולים כדי לשון הרע. מצד אחד, עומדת הזכות לשם טוב של אותו אדם אשר נפגע מן הפרסום. מן העבר השני, ניצבת הזכות לחופש הביטוי. הזכויות משני עברי המתרס נגזרות מכבוד האדם, ומצויות בבסיסה של מערכת זכויות היסוד במשטר דמוקרטי. השקילה והאיזון בין הזכויות המתנגשות באים לידי ביטוי בהוראות החוק עצמו, בהגדרת מרכיבי "לשון הרע" ו"פרסום" ובפריסת ההגנות השונות הניתנות למפרסם, כמו גם בפרשנות שהעניקה הפסיקה לחוק. בתביעת לשון הרע שעילתה נוצרה במסגרת יחסי עבודה, יש להוסיף לתמהיל האיזונים האמורים גם את המאפיינים הייחודיים של יחסים מסוג זה. בהקשר זה, יש להתחשב בכך שמקום עבודה הוא מקום בו העובדים שוהים שעות רבות מדי יום, ויש חשיבות לאפשר בו שיח פתוח, גלוי ויום-יומי. בנוסף, יחסי עובד-מעסיק טומנים בחובם באופן אינהרנטי את הצורך לאפשר לממונה להעיר לכפופים לו, לחוות דעה על עבודתם ולהעביר להם אינפורמציה רלוונטית, מבלי שיתלווה לכך חשש מפני תביעות לשון הרע. במקביל לכך, יש לקחת בחשבון את פערי הכוחות הקיימים לרוב בין צדדים לחוזה עבודה, ואת חובות תום הלב וההגינות המוגברות המאפיינים את מערכת היחסים. (ע"ע 26198-07-13 שוורץ נ' ד"ר אברמוביץ).
בעניינו, זכתה הלקוחה לאוזן קשבת מצד הנהלת החברה שהבינה את משמעות הפגיעה בלקוחה וניתן לה פיצוי מתאים. יש להדגיש, כי גם כאשר מפטרים עובד, אין זה ראוי לפרסם את דבר פיטוריו ואת הסיבות לפיטורים, שכן מדובר בהלבנת פניו של העובד שלא לצורך. בשולי הדברים אציין, כי נאמר במקורותינו "המדבר לשון הרע חמור מהורג נפש" .
