רשת הפייסבוק היא רשת חברתית פופולארית עם הרבה יתרונות אך גם עם לא מעט חסרונות. אחת התופעות הבעייתיות בה היא העדר חסמים באשר להתבטאויות של חברים ומשתמשים ברשת, שלעיתים גובלות בהוצאת דיבה ולשון הרע, אך גם מגיעות עד כדי הסתה לאלימות. נדמה כי מותר לומר הכל, גם אם מדובר באמירות קשות. בהעדר גורם מפקח וזאת מעבר לתיבת התלונות של פייסבוק, בתי המשפט נדרשים מעת לעת לדון בתביעות שמוגשות על ידי אנשים שטוענים כי נגרם להם נזק כתוצאה מאמירות מעליבות ומבזות ברשת החברתית. למי שחשב שמדובר רק בעניין שקיים בין אנשים זרים, אז לאחרונה פורסם פסק דין שעניינו תביעות הדדיות, שתיהן לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965, שהגישו בני משפחה, האחד כנגד השני וזאת בגין אמירות שנאמרו האחד כלפי השני בפייסבוק ואשר לטענת הצדדים מהווים לשון הרע. הצדדים העמידו את סכום הפיצוי על סך של 50,000 ₪ וזאת ללא צורך בהוכחת נזק.
בתביעות ההדדיות נדונו אמירות שפורסמו בפוסטים שונים כגון: "טיטניק", "חולת נפש", "גורילה", "טיפשה", "מגעילה", "עלובת נפש", כמו גם טענות לבגידת בן הזוג וכן תמונה עם כותרת "מיס פיגי". כאמור, מדובר בסכסוך בין בני משפחה אחת. בית המשפט לענייני משפחה שדן בתביעות קבע כי בפרסומים ההדדיים, כמתואר לעיל, המפרסמים ביצעו עוולות לשון הרע האחד כנגד השני. יש לציין, כי שני הצדדים טענו כי הם מבקשים לחסות תחת הגנות שונות המפורטות בחוק איסור לשון הרע, ובעיקר לאחוז בהגנת תום הלב, באופן ספציפי בסעיף 15(10) – דהיינו "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", כאשר כל אחד מהצדדים טען כי האמירות היו רק בגדר תגובה ולכן אין מדובר בלשון הרע, דהיינו "הצד השני התחיל". אלא, שההגנה איננה בלתי מוגבלת, ותוכנה של תגובת הכחשה או גינוי צריך להיות בתחום הסביר בנסיבות העניין .
כאמור, בהתאם לסעיף 7א לחוק, רשאי בית המשפט לחייב נתבע לשלם לנפגע פיצויים בשל ביצוע עוולה לפי חוק זה, אף ללא הוכחת נזק, בשיעור של עד 50,000 . בנוסף, אם מוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי שלא יעלה על 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק. יש לציין, כי ככל שהדבר נוגע לפיצויים בתביעות לשון הרע, בית המשפט אינו מחזיק בידו נוסחה מתמטית לחישוב הנזקים ובדרך כלל הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט נסמך על אומדן שמתבסס על נסיבות המקרה וכאמור כל מקרה לגופו.
בתביעות לשון הרע בתי המשפט נוטים לבחון במסגרת שיקול הדעת של קביעת הפיצוי, שאלות של היקף החשיפה ומסגרת תפוצת הפרסום, זהות האנשים שאליהם מופנה הפרסום והקשר שלהם לנפגע, חומרת ההתבטאויות, המדיה שבה בוצע הפרסום והנגישות אליו, השלכות עתידיות שיש לפרסום, אם בכלל ,על שמו הטוב של הנפגע ועוד. בתביעות אלה קבע בית המשפט כי הפגיעה יחסית מצומצמת, שכן מדובר בהתכתבויות נקודתיות בדפי פייסבוק של הצדדים, אשר החשיפה אליהם מוגבלת ובעיקר מיועדת לעיניהם של חברי הפייסבוק בלבד של הצדדים. בית המשפט קבע כי באם קראו את הפרסומים סביר להניח שהיו אלה מעגל בני המשפחה הקרוב והרחוק ולא כלל החברים וזאת ניתן לראות בין השאר מתגובות החברים בדפים השונים לאמירות שרובן נשאו אופי תומך והגנה על הצד הנפגע ובכך ניכר היה רצון לחזק צד זה או אחר ועל כן, לכאורה, תגובות אלה ריככו את הפגיעה בצדדים . בית המשפט קבע, כי יש הבדל בין פרסום בפייסבוק לבין פרסום דומה באמצעי מדיה אחר כגון טלוויזיה או שלטי חוצות. בנוסף, גם תמונות מבזות כמו תמונת "מיס פיגי" אין בהן כדי ליצור זיקה ישירה, שכן לא כולם יודעים לעשות את הקישור שבין התמונה ביחס לפרסום תמונת "מיס פיגי" לבין הנפגע למעט בני המשפחה.
למרות זאת בית המשפט קבע כי כל הצדדים כולם התכוונו לפגוע ולבזות בדברים שכתבו, לרבות בעצם פרסום התמונה ועל כן נקבע כי כל צד ישלם לצד השני פיצוי זהה של 10,000 ₪ וזאת בהתחשב גם בעובדה כי מדובר בבני משפחה.
לסיכום, גם בדף הפייסבוק יש להפעיל שיקול דעת ולברור מילים קודם הקלדתן ואם בית המשפט יהיה סבור כי הייתה כוונה לפגוע ולבזות בדברים שנכתבו אזיי יקבע פיצוי שהולם את נסיבות הפגיעה.
